דיסמנוריאה (כאבי מחזור) תסמין הווסת השכיח בקרב נערות ונשים צעירות

גיל ההתבגרות

דיסמנוריאה (כאבי מחזור) הוא תסמין הווסת השכיח ביותר בקרב נערות ונשים צעירות. לרוב המתבגרות החוות דיסמנוריאה יש דיסמנוריאה ראשונית, המוגדר כמחזור כואב בהיעדר פתולוגיה של האגן. כאשר ההיסטוריה של המטופלת מצביעה על דיסמנוריאה ראשונית, יש להתחיל בטיפול אמפירי. כאשר המטופלת אינה חווה שיפור קליני בדיסמנוריאה בתוך 3-6 חודשים מתחילת הטיפול, רופא הנשים שלה צריך לחקור את האפשרות לסיבות משניות ולהיענות לטיפול.
דיסמנוריאה משנית מתייחסת לווסת כואבת עקב פתולוגיה של האגן או מצב רפואי מוכר. אנדומטריוזיס הוא הגורם המוביל לדיסמנוריאה משנית בקרב מתבגרות. חשד לאנדומטריוזיס צריך לעלות במטופלות עם דיסמנוריאה משמעותית מבחינה קלינית, על אף הטיפול עם רכיבים הורמונליים ותרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות, במיוחד אם אין סיבה אחרת לכאבי אגן כרוניים או כאשר דיסמנוריאה משנית זוהתה על סמך היסטוריה רפואית, בדיקה גופנית ואולטרה-סאונד אגן.
אנדומטריוזיס בקרב מתבגרות נחשבת למחלה כרונית עם פוטנציאל להתקדמות במידה ולא מטופלת. מטרות הטיפול כוללות הקלה בסימפטומים, דיכוי התקדמות המחלה, והגנה על פוריות עתידית. הטיפול חייב להיות אינדיבידואלי, ורופא הנשים צריך לשקול את בחירת המטופלת. הצורך באמצעי מניעה, התוויות נגד שימוש בהורמונים, ותופעות לוואי אפשריות ולייעץ למתבגרת ולמשפחתה לגבי אפשרויות הטיפול.

המלצות ומסקנות

רוב המתבגרות הסובלות מדיסמנוריאה סובלות מדיסמנוריאה ראשונית, המוגדר כמחזור כואב בהיעדר פתולוגיה של האגן. דיסמנוריאה ראשונית מתחילה באופן אופייני, כאשר מתבגרות מגיעות למחזורי ביוץ בדרך כלל בתוך 6-12 חודשים מהווסת הראשונה.
דיסמנוריאה משנית מתייחסת לווסת כואבת עקב פתולוגיה של האגן או מצב רפואי מוכר.
הסיבה השכיחה ביותר לדיסמנוריאה משנית היא אנדומטריוזיס.
רוב המתבגרות הסובלות מדיסמנוריאה, סובלות מדיסמנוריאה ראשונית ויגיבו היטב לטיפול אמפירי בתרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (MSAIDs) או דיכוי הורמונלי או שניהם. עם זאת, חלק מהחולות חוות בתחילה תסמינים המצביעים על דיסמנוריאה משנית או שהן נכשלות בטיפול אמפירי לדיסמנוריאה ראשונית ודורשות הערכה נוספת.
הדמיית אגן עם אולטרה-סאונד, ללא קשר לממצאים בבדיקת האגן, צריכה אף היא להישקל במהלך הערכה עבור דיסמנוריאה משנית.
כל אנומליה חסימתית של מערכת הרבייה, בין אם קרום הבתולים, וגינלי או מולריאני, יכולה לגרום לדיסמנוריאה משנית.
למרות שהשכיחות האמיתית של אנדומטריוזיס בקרב מתבגרות אינה ידועה, לפחות שני שלישים מהנערות המתבגרות הסובלות מכאבי אגן כרוניים או דיסמנוריאה שאינה מגיבה לטיפולים הורמונליים ו- NSAIDs יאובחנו עם אנדומטריוזיס בזמן לפרוסקופיה אבחנתית.
המראה של אנדומטריוזיס עשוי להיות שונה אצל מתבגרת מאשר אצל אישה בוגרת. אצל מתבגרות, נגעים אנדומטריים הם בדרך כלל ברורים או אדומים, ויכולים להיות קשים לזיהוי עבור גינקולוגים שלא מכירים אנדומטריוזיס אצל מתבגרים.
אם מטופלת עוברת לפרוסקופיה אבחנתית עבור דיסמנוריאה או כאב כרוני, או שניהם, יש לשקול הצבת מערכת תוך רחמית (Evonorgestrel-Releas (LNG-IUS בזמן לפרוסקופיה כדי למזער את כאב ההחדרה.
טיפול מומלץ לאנדומטריוזיס במתבגרות הוא טיפול כירורגי שמרני לאבחון וטיפול בשילוב טיפולים רפואיים שוטפים לדיכוי ולמניעת התפשטות רירית הרחם.
חולות עם אנדומטריוזיס שיש להן כאב עיקש לניתוח שמרני ולטיפול הורמונלי מדכא, יוכלו לעתים קרובות ליהנות לפחות 6 חודשים מטיפול באגוניסטים של הורמון משחרר גונדוטרופין (GnRH) בתוספת תרופות.
תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות צריכות להיות עמוד התווך של שיכוך כאבים למתבגרות עם אנדומטריוזיס.
אין לרשום למתבגרות מרשם לסמים לטווח ארוך כדי לנהל אנדומטריוזיס, מחוץ לצוות ניהול כאב מיוחד.

Reference: ACOG committee opinion. Obstetrics & Gynecology. Vol. 132, No. 6, December 2018

גיל ההתבגרות

המלצות ומסקנות

ניווט

יצירת קשר

ניווט

יצירת קשר